אדנומיוזיס

אדנומיוזיס הוא מצב המאופיין בנוכחות לא תקינה של רקמת רירית הרחם – אנדומטריום (שכבת התאים  המהווה את הציפוי הפנימי של הרחם) בתוך המיומטריום (הדופן העבה של הרחם הבנויה משריר).

המעורבות של דופן שריר הרחם במחלה עשויה להיות כללית/ מפוזרת (Diffuse adenomyosis), אך אדנומיוזיס עשוי להיווצר רק  באופן ממוקד ואז ייקרא אדנומיומה ( Adenomyoma).

בשני המצבים –  הרחם הופך להיות מוגדל וכבד יותר.

בדרך כלל אדנומיוזיס מאובחן בנשים בגילאי 35-50, אך בהחלט קיים גם בנשים צעירות יותר ולמעשה עשוי להמצא בכל גיל.

תסמיני המחלה הם בעיקר:

  • דימום מוגבר בזמן הווסת שעשוי לגרום, לאורך זמן, לאנמיה וחולשה.
  • כאבי מחזור חזקים
  • כאב אגני כרוני
  • הפרעה לפוריות האישה

באופן שכיח פחות, המצב עשוי להתבטא גם בכאבים בעת קיום יחסי מין, תחושת לחץ בעת מתן שתן ודימומים לא סדירים.

למרות שאדנומיוזיס כמחלה, מוכר שנים רבות, עדיין –  עד כמה הוא נפוץ באוכלוסייה? מה התהליך הביולוגי הגורם לו? ומהם גורמי הסיכון?  – אינם מובנים לחלוטין.

מקובל להניח כי השיעור של אדנומיוזיס הוא  20-35%  מכלל הנשים בגיל הפוריות. יותר נפוץ בנשים שילדו ילדים ובכאלו שעברו ניתוחים ברחם.

לעיתים קרובות אדנומיוזיס מאובחן בנשים הסובלות מאנדומטריוזיס.  אנדומטריוזיס הוא מצב דומה במידה רבה: אותה רקמה הנקראת רירית רחם  ולכאורה רק מהווה את השכבה הפנימית של הרחם, נמצאת מחוץ לגוף הרחם. ניתן למצוא אותה כמוקדים באגן או בבטן או כציסטות שחלתיות . גם מחלה זו מתבטאת בעקר בכאבי ווסת עזים או בכאב אגני כרוני (פחות בדימומים מוגברים או לא סדירים).

הדמיון בין אדנומיוזיס לאנדומטריוזיס רב, אך שני המצבים הם כנראה מחלות שונות ויכולות להופיע בנפרד.

האבחנה של אדנומיוזיס מבוססת, מלבד הקשבה לתלונות המטופלת ובדיקה גופנית, על אמצעי דימות .

אמצעי הדימות העקרי – בדיקת אולטרסאונד . קיימים קריטריונים סונוגראפיים ברורים לשם אבחון המחלה אבל בהחלט חשובים הניסיון והמיומנות של הרופא/ה הבודק/ת.

MRI הוא אמצעי מצוין לאבחנה אך פחות זמין.

חשוב להבין כי לעיתים בבדיקת אולטראסאונד לרחם יש מראה אופייני לאדנומיוזיס. במידה ואין הסתמנות קלינית של המחלה, כמובן שאין צורך להציע טיפול רפואי.

טיפול

בדומה לאנדומטריוזיס, המחלה אופיינית לנשים בגיל הפוריות וצפויה לחלוף מעצמה בגיל המעבר, עובדה שמעודדת רק במעט אישה צעירה הסובלת מכאבים ודימום רב.

בחירת הטיפול המתאים עבור אישה הסובלת מאדנומיוזיס תלוי בגילה וברצון שלה להרות. הטיפולים מתחלקים לטיפולים תרופתיים ולטיפולים ניתוחיים.

טיפול תרופתי:

  1. תכשירים ממשפחת הפרוגסטינים (דמויי ההורמון פרוגסטרון). קיימות מספר רב של תרופות השייכות למשפחה זו ורק חלקן הוכחו יעילות בטיפול באדנומיוזיס .

צורה אחרת של שימוש בתרופה ממשפחה זו היא התקן תוך רחמי הורמונלי (כגון מירנה,קיילינה או ג'נס) שהוא משחרר את ההורמונים במגע ישיר  בתוך הרחם עצמו.

  1. זריקות של תואמי GnRH (לוקרין, דקפפטיל).

טיפול ניתוחי:

כריתת רחם – למעשה זהו הטיפול היחידי הפותר את הבעיה באופן חד משמעי. כמובן שניתן להציע כריתת רחם רק(!) אם  האישה סיימה את תכנון ההריונות והלידות.

הגישה המומלצת לכריתת רחם באדנומיוזיס היא בניתוח לפרוסקופי. לפרוסקופיה לכריתת רחם ,היא גישה בטוחה מאד, המאפשרת התאוששות מהירה יחסית

קיימים גם טיפולים כירורגיים אחרים אותם ניתן לשקול במקרים ספציפיים:

  1. HIFUS (אולטרסאונד ממוקד בהנחיית MRI )
  2. צנתור ואמבוליזאציה ( חסימה) של עורקי הרחם

שיטות אלו נועדו  לטיפול בשרירני רחם. הניסיון לגבי אדנומיוזיס – מועט ואין מספיק מידע לגבי יעילותם.

  1. ניתוח לכריתת רק חלק מרקמת הרחם הנגועה באדנומיוזיס (אדנומיומה) .

הניסיון בניתוחים אלו , בכל העולם, הוא קטן ויעילותם לא הוכחה עדיין.

המאמר נכתב על ידי ד"ר רן קידר, מנהל המרפאה לכאב אגני כרוני ואנדומטריוזיס בקבוצת איה מדיקל